×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא ערובין מ׳.גמרא
;?!
אָ
אֶלָּא מִחוּץ לַתְּחוּם אֲתָא מַאן דַּאֲכַל סָבַר הַבָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל זֶה מוּתָּר לְיִשְׂרָאֵל אַחֵר. וּמַאן דְּלָא אֲכַל סָבַר אכׇּל דְּאָתֵי לְבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא אַדַּעְתָּא דְּכוּלְּהוּ רַבָּנַן אָתֵי. וְהָא אַשְׁכְּחֵיהּ רַב שֵׁשֶׁת לְרַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל וא״לוַאֲמַר לֵיהּ לֹא הָיוּ דְבָרִים מֵעוֹלָם. הָהוּא לִיפְתָּא דְּאָתֵי לְמָחוֹזָא נְפַק רָבָא חַזְיָא דִּכְמִישָׁא שְׁרָא רָבָא לְמִיזְבַּן מִינֵּיהּ אָמַר הָא וַדַּאי מֵאֶיתְמוֹל נֶעֶקְרָה. מַאי אָמְרַתְּ מִחוּץ לַתְּחוּם אָתְיָא בהַבָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל זֶה מוּתָּר לֶאֱכוֹל לְיִשְׂרָאֵל אַחֵר וְכׇל שֶׁכֵּן הַאי דְּאַדַּעְתָּא דְגוֹיִם1 אֲתָא. כֵּיוָן דַּחֲזָא דְּקָא מַפְּשִׁי וּמַיְיתִי לְהוּ אֲסַר לְהוּ.: הָנְהוּ בְּנֵי גְנָנָא דְּגַזּוּ לְהוּ אָסָא בי״טבְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי לְאוּרְתָּא שְׁרָא לְהוּ רָבִינָא לְאוֹרוֹחֵי בֵּיהּ לְאַלְתַּר א״לאֲמַר לֵיהּ רָבָא בַּר תַּחְלִיפָא לְרָבִינָא לֵיסַר לְהוּ מָר מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן בְּנֵי תוֹרָה. מַתְקֵיף לַהּ רַב שְׁמַעְיָה טַעְמָא דְּאֵינָן בְּנֵי תוֹרָה הָא בְּנֵי תוֹרָה שְׁרֵי וְהָא בָּעִינַן בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ אֲזַלוּ שַׁיְילוּהּ לְרָבָא אֲמַר לְהוּ גבָּעִינַן בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ.: ר׳רַבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה כּוּ׳.: אָמַר רַבָּה כִּי הֲוֵינַן בֵּי רַב הוּנָא אִיבַּעְיָא לַן מַהוּ לְהַזְכִּיר שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כֵּיוָן דַּחֲלוּקִין בְּמוּסָפִין אָמְרִינַן אוֹ דִילְמָא זִכָּרוֹן אֶחָד עוֹלֶה לְכָאן וּלְכָאן. אֲמַר לַן תְּנֵיתוּהָ רַבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה כּוּ׳ מַאי לָאו לְהַזְכִּיר. לֹא לְהַתְנוֹת. הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא מִדְּקָתָנֵי בְּבָרַיְיתָא וְכֵן הָיָה ר׳רַבִּי דּוֹסָא עוֹשֶׂה בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים שֶׁל כׇּל הַשָּׁנָה כּוּלָּהּ וְלֹא הוֹדוּ לוֹ. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא לְהַתְנוֹת מִשּׁוּם הָכִי לֹא הוֹדוּ לוֹ אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ לְהַזְכִּיר אַמַּאי לֹא הוֹדוּ לוֹ. וְאֶלָּא מַאי לְהַתְנוֹת לְמָה לִי לְאִיפְּלוֹגֵי בְּתַרְתֵּי צְרִיכָא דְּאִי אַשְׁמְעִינַן ר״הרֹאשׁ הַשָּׁנָה הֲוָה אָמֵינָא בְּהָא קָאָמְרִי רַבָּנַן דְּלָא מִשּׁוּם דְּאָתֵי לְזַלְזוֹלֵי בֵּיהּ אֲבָל בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים שֶׁל כׇּל הַשָּׁנָה כּוּלָּהּ אֵימָא מוֹדוּ לֵיהּ לר׳לְרַבִּי דּוֹסָא. וְאִי אִתְּמַר בְּהָא בְּהָא קָאָמַר ר׳רַבִּי דּוֹסָא אֲבָל בְּהָךְ אֵימָא מוֹדֶה לְהוּ לְרַבָּנַן צְרִיכָא. מֵיתִיבִי רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מִתְפַּלֵּל עֶשֶׂר וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים דמִתְפַּלֵּל תֵּשַׁע וְאִם אִיתָא בֵּית שַׁמַּאי אַחַת עֶשְׂרֵה מִבְּעֵי לֵיהּמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
אלא מחוץ לתחום אתא [בא]. אף על פי שניצוד עוד קודם לכן, ובו ביום נשחט. מאן [מי] שאכל סבר: דבר הבא מחוץ לתחום בשביל ישראל זה — מותר לישראל אחר. וכיון שהובא הצבי בשביל ראש הגולה — מותר לחכמים לאוכלו, ואין אוסרים להם ליהנות ממה שעשה גוי בשביל ישראל אחר. ומאן [ומי] שלא אכל סבר: כל דבר דאתי לבי ריש גלותא [שבא לבית ראש גולה] — אדעתא דכולהו רבנן אתי [על דעת כל החכמים בא], שידוע שראש הגולה מזמנם לסעוד אצלו ביום טוב. וכשם שאסור לראש הגולה עצמו כיון שהובא מחוץ לתחום, כך אסור גם לכל בני ביתו שהם החכמים. ושואלים: והא אשכחיה [והרי מצאו] רב ששת לרבה בר שמואל ואמר ליה [לו] מה שאמר?! ועונים שלפי הגירסה ששמע רב אשי לא היו דברים מעולם, וכל אותו מעשה לא כך היה. מסופר ההוא ליפתא דאתי [לפת אחת שהובאה] לעיר מחוזא על ידי גויים ביום טוב של גלויות, נפק [יצא] רבא לשוק, חזיא דכמישא, שרא [ראה שלפת זו כמושה, והתיר] רבא למיזבן מיניה [לקנות ממנה] מיד, ולא צווה להמתין בכדי שתובא כמותה מחוץ לתחום. אמר: הא [לפת זו] ודאי מאתמול נעקרה ולא נעשתה בה מלאכה היום אלא מאי אמרת [מה אומר אתה] מחוץ לתחום אתיא [באה], ומשום כך תיאסר. ואולם, כלל הוא זה: הבא בשביל ישראל זה, מותר לאכול לישראל אחר, וכל שכן האי דאדעתא דגוים אתא [לפת זו שעל דעת הגוים הובאה] כלומר: בשבילם ולא בשביל ישראל, ואם קונים ישראל ממנה — אין איסור בדבר. כיון דחזא דקא מפשי ומייתי להו [שראה שמרבים ומביאים להם] שהיו הגוים מרבים להביא לפת עבור הקונים היהודים — אסר להו [להם] לבני מחוזא לקנותה מהם, שהרי ברור שהביאו מלכתחילה בשביל ישראל. וכן מסופר: הנהו בני גננא דגזו להו אסא [אותם בני החופות שקולעים בהן הדסים שחתכו להם הדס] ביום טוב שני, לאורתא שרא להו [לערב התיר להם] רבינא לאורוחי ביה לאלתר [להריח בו מיד], ולא הצריכם להמתין עד מוצאי החג. אמר ליה [לו] רבא בר תחליפא לרבינא: ליסר להו מר [שיאסור להם אדוני] מפני שאינן בני תורה, ויש להחמיר עליהם שלא יבואו לזלזל בקדושת יום טוב שני. מתקיף [מקשה] על כך רב שמעיה: טעמא [הטעם, דוקא] משום שאינן בני תורה, הא [הרי] אם היו בני תורה שרי [מותר היה]?! והא בעינן [והרי צריכים אנו] בכלל להמתין בכדי שיעשו! אזלו שיילוה [הלכו ושאלוה לשאלה זו] לרבא, אמר להו [להם]: בעינן [צריכים אנו] להמתין בכדי שיעשו. א במשנה הובאה גירסתו של ר׳ דוסא על נוסח התפילה המיוחד של ראש השנה. ר׳ דוסא אומר: העובר לפני התיבה ביום טוב הראשון של ראש השנה אומר: ״החליצנו ה׳ אלהינו את יום ראש החדש הזה אם היום אם למחר״. אמר רבה: כי הוינן בי [כאשר היינו בבית מדרשו של] רב הונא, איבעיא לן [נשאלה לנו שאלה זו] מהו להזכיר גם את של ראש חדש בתפילת ראש השנה? וצדדי השאלה: האם כיון שחלוקין במוספין, שמביאים קרבן מוסף מיוחד לשם ראש חודש וקרבן מוסף מיוחד לשם ראש השנה, אמרינן [אומרים אנו] ומזכירים את ראש חודש בראש השנה? או דילמא [שמא]זכרון אחד עולה לכאן ולכאן, שלשון ״זכרון״ נאמרה בתורה גם בראש השנה וגם בראש חודש, ולכן די במה שאומרים ״יום הזכרון״ בלבד? אמר לן [לנו] רב הונא: תניתוה [שניתם אותה במשנה] את הפתרון לשאלה זו, שכן ר׳ דוסא אומר: העובר לפני התיבה אומר ומתנה אף על ראש חודש בו ביום. נאמר במשנה שלא הודו לו חכמים ושואלים: על מה לא הודו לו, מאי לאו [האם לא] שנתכוון לדייק מדבריו שיש להזכיר את ראש החודש? את הראיה הזו דוחים: לאו [לא], להתנות. שחידושו של ר׳ דוסא לא היה בעצם הזכרת ראש החודש, אלא שיש להתנות בתוך התפילה שמא יום זה אין קדושתו ודאית. ומעירים: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר] שעיקר המחלוקת לענין התנאי ולא לענין הזכרת ראש חודש. מדקתני [ממה ששנינו] כעין זה בברייתא: וכן היה ר׳ דוסא עושה בראשי חדשים של כל השנה כולה שעושים אותם שני ימים מספק, ולא הודו לו חכמים. אי אמרת בשלמא [נניח אם אומר אתה] מעיקרו של הדבר משום להתנותמשום הכי [כך] לא הודו לו, משום שבעיקרו של דבר לא הסכימו שיש להתנות כן בתפילה. אלא אי אמרת [אם אומר אתה] שעיקר הדבר הוא להזכיר ראש חודש — אמאי [מדוע] לא הודו לו, ומדוע לא יזכירו ראש חודש בתפילה? ומקשים: ואלא מאי [מה תאמר] — שהמחלוקת היא להתנות? למה לי לאיפלוגי בתרתי [לחלוק פעמיים]? הלא הבעיה אחת היא, הן לגבי ראש חודש והן לגבי ראש השנה! ומשיבים: צריכא [נצרכה] מחלוקת כפולה זו דאי אשמעינן [שאם היה משמיע לנו] בראש השנה בלבד הוה אמינא [הייתי אומר]: בהא קאמרי רבנן דלא [בזה אמרו חכמים שלא] יזכיר תנאי — משום דאתי לזלזולי ביה [שיבואו לזלזל ולעשות בו מלאכה], אבל בראשי חדשים של כל השנה כולה — אימא מודו ליה [אמור שמא מודים לו] לר׳ דוסא, שהרי אין איסור מלאכה בראש חודש, ואין חשש זלזול בו. ולהיפך: ואי אתמר בהא [ואם היה נאמר בזה, בראש חודש] הייתי אומר: בהא קאמר [בזה דוקא אמר] ר׳ דוסא שמתנים, אבל בהך [בההיא, בראש השנה] — אימא [נאמר] שמודה להו לרבנן [להם לחכמים] מחשש זלזול בחג. על כן, צריכא [נצרכה] המחלוקת להיאמר בשני המקרים. מיתיבי [מקשים]: ראש השנה שחל להיות בשבת, בית שמאי אומרים: מתפלל עשר ברכות, שמוסיף עוד ברכה אחת להזכרת השבת, ובית הלל אומרים: מתפלל תשע, ומזכיר את השבת והחג בברכה אחת. ואם איתא [יש] שיטה הסבורה שיש להזכיר את ראש החדש, אם כן לדעת בית שמאי אחת עשרה ברכות מבעי ליה [צריך לו] לומר, שהן: תשע לראש השנה, אחת לשבת, ואחת להזכרת ראש חודש.מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144